גזר דין בתיק ת"פ 3054/07

(נאשם 3)

1.         בהחלטת בית המשפט מיום 20.2.08, שניתנה לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, נקבע, כי נאשם 3 (להלן: "הנאשם") ביצע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 378 בצירוף סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), זאת על-יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. 

2.         למען שלמות התמונה יצוין, כי נאשמים 1 ו-2 - אחיו של הנאשם - הורשעו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיף 333 לחוק. משכך, נגזר על נאשם 1 מאסר בפועל למשך 3 חודשים ויום אחד, 8 חודשי מאסר על-תנאי וכן פיצוי למתלונן בסך 2,500 ש"ח; ואילו על נאשם 2 נגזרו 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר על-תנאי וכן פיצוי למתלונן בסך של 2,500 ש"ח. 

3.         תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו מלמד, כי הנאשם בן 28, נשוי ואב לילדה בת שנה, הוא עצמו בן שישי למשפחה המונה 10 נפשות, בה תומך כלכלית. הנאשם עובד כטבח, מנהל אורח חיים נורמטיבי ואוחז בתפיסת עולם מסורתית. הנאשם נטל אחריות על המעשים שביצע אליבא דכתב האישום, ולדבריו נערכה סולחה עם משפחת המתלונן. עוד ציין, כי הרשעתו בדין עלולה לפגום ביכולתו להמשיך ולעבוד כטבח. שירות המבחן העריך, כי מעורבותו בעבירה נבעה משילוב בין דאגתו לאחיו העיוור (נאשם 1), לבין נטייתו לפעול מתוך תחושת מחויבות כלפי משפחתו. בנסיבות אלו, המליץ שירות המבחן כי לא יורשע הנאשם, וכי יוטלו עליו 200 שעות של"צ.

4.         בהתאם להחלטת בית המשפט, גם הממונה על עבודות השירות נתבקש לחוות דעתו בקשר ליכולתו של הנאשם לשאת עונש של מאסר בפועל, שירוצה בדרך של עבודות שירות. מחוות דעת הממונה עולה, כי הנאשם אכן כשיר לשאת העונש האמור, ככל שייגזר, באופן זה.

5.         המאשימה עותרת להרשעת הנאשם, תוך השתת חודשיים מאסר בפועל, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בתוספת מאסר על-תנאי. מנגד עותר הנאשם לאמץ המלצת שירות המבחן שלא להרשיעו, מה גם שלגרסתו כלל לא היה מעורב בתקרית האלימה אלא באורח משני וזניח יחסית. משנטל אחריות על חלקו בפרשה, ונוכח נסיבותיו האישיות, לו יורשע בדין - אין מקום להטיל עליו עבודות שירות, כי אם למרב של"צ. הנאשם מימש זכותו לחתום את משפטו ואמר, כי החוק מבחינתו קודם למשפחה, הוא הכי חשוב בעבורו.

6.         הנאשם צעיר ונעדר עבר פלילי, חלקו במעשה התקיפה קטן מזה של נאשמים 1 ו-2. עם-זאת, עסקינן באקט חמור של אלימות, שבוצע בחבורה, שהתרחש על רקע סכסוך בדבר מקום חניה, בגינו נפצע המתלונן ונזקק לתפרים בראשו, עליו יש אפוא ליתן את הדין. אם נגרר הנאשם אחר אחיו, מתוך רגש נאמנות, אין לו להלין אלא על עצמו על הסתבכותו בפלילים. אם למד כי יש לציית לחוק בעקבות המקרה נשוא כתב האישום, תקווה בלבי כי להבא, לו ייקלע לדיסוננס דומה בעתיד, יפנים את הלקח מבעוד מועד ולא בדיעבד. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מצדיקות אי הרשעתו בדין. ודוק: עבירה חמורה ביצע הנאשם, שנזק גוף בצדה, ולא הובאה בפניי ראיה כלשהי שבכוחה לבסס הנטען, כי הרשעתו תסכל שיקומו או תגזור סנקציה תעסוקתית בחייו. בנסיבות העניין נדמה, כי שיקומו של הנאשם אפשרי בעתיד הנראה לעין, ככל שבו יבחר ולמענו יפעל בנחישות. בכל אופן, האינטרס הציבורי דרוש כאן הגנה של ממש מפני בריונות ועשיית דין עצמי, אותן יש למנוע ומפניהן להרתיע - היחיד והרבים - ככל שניתן. העונשים שהושתו על שותפיו לעבירה וודאי באים בכלל חשבון בשלב זה, ואין לזכות הנאשם בקרדיט סתם כך, כאילו היה צופה פאסיבי בתקרית האלימה שאירעה. הטלת של"צ אינה אפוא מגלמת את המסר העונשי המתחייב בנסיבות העניין.

7.         לאור המקובץ לעיל, הנני מרשיע בזאת הנאשם בביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 378 בצירוף סעיף 382(א) לחוק, וגוזר עליו אפוא את העונשים הבאים:

א.                         30 יום מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות. הנאשם יתייצב ביום 5.11.08 בשעה 10:00 אצל המפקח על עבודות השירות, במפקדת מחוז דרום בבאר שבע (ליד כלא באר שבע), לצורך קליטה והצבה;

ב.                          4 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום סיום ריצוי תקופת מאסרו, עבירת אלימות כלשהי מסוג פשע;

ג.                           פיצוי למתלונן בסך 1,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום .

ניתן היום, י"ז באלול תשס"ח (17 בספטמבר 2008), במעמד באי כוח הצדדים והנאשם.